Papers by Anat Tzur Mahalel
מארג - כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה, 2024
המאמר מציע קריאה משווה ברעיונותיהם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין
בדבר היזכרות והיסטוריה. מחשבת הח... more המאמר מציע קריאה משווה ברעיונותיהם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין
בדבר היזכרות והיסטוריה. מחשבת החלום של פרויד, הבנויה מדימויים חזותיים
של )Denkbild( לצד הדימוי הדיאלקטי ומחשבת הדימוי ,)visuelles Bild(
בנימין, מוצגים כמקיימים ביניהם זיקה דיאלקטית רבת פנים. שני המושגים
מתייחסים לשרידי חשיבה רגרסיבית המובעים באמצעות המושג הגרמני
שאפשר לתרגמו לדימוי או פיגורה. הדימוי החזותי והדימוי הדיאלקטי ,Bild
מוצגים כחיוניים ליצירת תודעה היסטורית, שכן הם מציבים זיקה דיאלקטית
בין התנסות עבר דחוסה, החורגת מגבולות המילה והייצוג, וההתמרה הבלתי
נמנעת של אותה התנסות לרובד המילולי־סימבולי. בהגותם המאוחרת של
פרויד ובנימין מופיעים דימויים חזותיים של דמויות מקוננות: המלך המורי
האחרון אצל פרויד ומלאך ההיסטוריה אצל בנימין. הקריאה בדימויים אלה
מתקיימת בהקשר ההיסטורי־תרבותי של הוגים אירופיים מרכזיים ממוצא
יהודי שפעלו בעת עליית המשטר הנאצי באירופה. דימויים רבי עוצמה
אלה ושפת הקינה המובעת באמצעותם נותנים ביטוי לייאוש ובה בעת גם
להתנגדות לאסון המתקרב. איכותם הפיגורטיבית ממקמת אותם על סף
הייצוג והשפה ומדגימה את כוחו של הדימוי החזותי לייצג את הבלתי מיוצג
ולאחוז בעקבות זיכרון חבויים של אירועים טראומתיים.
American Imago, 2024
Images of childhood have a pivotal place in the writings of both Sigmund Freud and Walter Benjami... more Images of childhood have a pivotal place in the writings of both Sigmund Freud and Walter Benjamin. The present paper offers a discussion on the subject of childhood memories that embody a return to infantile experience both in content and in form, mainly in the form of visual images. Freud’s visual image (visuelles Bild) and Walter Benjamin’s Denkbild (thought-image) present a dialectic between a condensed experience of the past and the inevitable transformation of experience into language. Childhood memories are not necessarily retrieved as realistic events, but rather embody the potential to create new experiences in the present of remembrance, which are merely referred to the past. These notions are examined through a psychoanalytic reading of Benjamin’s Berlin Childhood around 1900 (2002 [1938]). This memoir is constructed through a singular collection of Denkbilder that presents the experience of being a child in the city of Berlin around 1900. It expresses a lamentation by the author and on behalf of his Jewish generation for the abyss in which they found themselves in the face of the rise of the Nazi regime. The present reading will focus on three main themes: replacements for the original in modern society, images of childhood as prefigurations of later developments, and translations from images to words as vital transformations, especially in times of turmoil.
Jahrbuch Internationale Psychoanalyse , 2024
Der vorliegende Beitrag bietet eine vergleichende Lektüre von Sigmund Freuds und Walter Benjamins... more Der vorliegende Beitrag bietet eine vergleichende Lektüre von Sigmund Freuds und Walter Benjamins Gedanken zu Erinnerung und Geschichte. Freuds aus visuellen Bildern bestehendes Traumdenken einerseits und Benjamins dialektisches Bild sowie das Denkbild als dessen literarische Form andererseits werden als faszinierend miteinander verflochtene Konzepte vorgestellt. Beide verweisen auf Reste regressiven Denkens, was durch das Bild vermittelt wird. Das visuelle Bild und das Denkbild werden als entscheidend für die Konstruktion von Geschichte beschrieben, weil sie eine Dialektik zwischen einer verdichteten Erfahrung der Vergangenheit (jenseits von Worten und von Repräsentation) und der unvermeidlichen Transformation von Erfahrung in Sprache darstellen. Die späten Schriften Freuds und Benjamins werden in den historischen Kontext der europäischen jüdischen Intellektuellen angesichts des Aufstiegs des Naziregimes gesetzt. Die hier vergleichend diskutierten Bilder sind Freuds letzter König der Mauren und Benjamins Engel der Geschichte. Diese verdichteten Bilder versinnbildlichen Klagende, es sind Bilder der Verzweiflung und des Kampfes. Sie dienen als Beispiele für die Fähigkeit des visuellen Bildes, in traumatischen Zeiten das Undarstellbare darzustellen und in ihm verborgene Gedächtnisspuren festzuhalten.
שיחות כרך ל"ח, 2024
"מקומות של תחבולה" הואו השם שבחר הסופר הצרפתי ממוצא יהודי ז'ורז' פרק לממואר אודות האנליזה שלו בת ... more "מקומות של תחבולה" הואו השם שבחר הסופר הצרפתי ממוצא יהודי ז'ורז' פרק לממואר אודות האנליזה שלו בת ארבע השנים בשנות השבעים של המאה הקודמת בפריז אצל ז'אן-ברטראן פונטאליס. המאמר מציע קריאה קרובה בממואר ייחודי זה לצד יצירותיו המאוחרות של פרק, אותן פרסם לאחר תום האנליזה ועד למותו בטרם עת שנים ספורות אחר כך. הציר המרכזי בקריאה המוצעת בממואר הוא ההזרה או התחבולה כאמצעי מרכזי עבור הדינמיקה הטרנספורמטיבית המצויה בבסיס הפסיכואנליזה ובבסיס הספרות. המבט על הזר שבמוכר מאפשר החרגה מהמובן מאליו והזחוח אל עבר האחרות המטרידה והמודחקת. ההזרה נכחה במיוחד בחווייתו של פרק כאנליזנט בשל היעדר הזיכרונות על רקע עברו הטראומתי כילד יהודי במלחמת העולם השנייה בצרפת, ההתייתמות המוקדמת מאביו ולאחר מכן מאמו וההיתלשות האכזרית מביתו ומכור מחצבתו. האנליזה מוצגת על ידי פרק כ"מקום מת ושליו", מרחב של טקסים קבועים וטרחניים, והאנליטיקאי מתואר כזר. בדיעבד, האנליזה גם מוצגת כמרחב טרנספורמטיבי, "זיכרון משוחזר בחלל שליו", שהפגישה אותו עם מקום פנימי קבור ושינתה אותו כאדם וככותב. בסיום, אדון באפשרות לתת ייצוג לאובדנים מוקדמים באמצעות הפסיכואנליזה והספרות, ובאמצעותו לשמור זכר ולהטביע חותם.
International Journal of Psychoanalysis , 2023
The present paper offers a comparative reading of Sigmund Freud’s and Walter Benjamin’s thoughts ... more The present paper offers a comparative reading of Sigmund Freud’s and Walter Benjamin’s thoughts on remembrance and history. Freud’s dream thought, constructed from visual images, and Benjamin’s dialectical image, and the Denkbild as its literary form, are presented as intriguingly intertwined concepts. They both refer to residues of regressive thought expressed through the medium of the German Bild, which can be translated as image, picture or figure. The visual image (visuelles Bild) and the Denkbild are presented as crucial to the construction of history because they present a dialectic between a condensed experience of the past (beyond the scope of words and representation) and the inevitable transformation of experience into language. Freud’s and Benjamin’s late writings are read in the historical context of European Jewish intellectuals facing the rise of the Nazi regime. The images discussed comparatively here are Freud’s last Moorish king and Benjamin’s angel of history. These condensed images are presented as lamenting figures, images of despair and struggle. They serve as examples of the visual image’s ability to represent the unrepresentable and capture hidden mnemic traces at traumatic times.
המוסך מוסף לספרות, 2021
If you take the moon in your hands And turn it round (heavy, slightly tarnished platter) you're t... more If you take the moon in your hands And turn it round (heavy, slightly tarnished platter) you're there.
Fragments of an Analysis with Freud by Joseph Wortis
Reading Freud’s Patients, 2020
Journal of American Psychoanalytic Association , 2022
Georges Perec’s memoir of his analysis, “The Scene of a Stratagem” (1977), is part of a literary ... more Georges Perec’s memoir of his analysis, “The Scene of a Stratagem” (1977), is part of a literary oeuvre characterized by innovative forms addressing the paradoxical task of telling a story that cannot be told. His life history was constructed from memory traces, veiled behind the untimely death of his parents in World War II. The memoir tells the story of his analysis in adulthood with Jean-Bertrand Pontalis, at a time when Perec was struggling with depression and writer’s block. Beneath doubts and the tedious analytic routine, Perec presents analysis as a space in which memory traces can be given new life. The historical past takes place in a space Walter Benjamin calls time-space (Zeit-raum), or time-dream (Zeit-traum). This space is created in a flash of co-incidence between dreaming and waking. History, then, is created in a space where archived memory traces are transformed into present experience. Perec creates a kind of Benjaminian dream-space of the past to deal with the fragmentation of memory that follows traumatic loss. The significance of this distinct space is discussed in relation to the challenge of representing traumatic experiences while remaining faithful to the dreamlike and fragmented nature of the space.
American Imago , 2022
This paper suggests a reading of H.D.'s Tribute to Freud as the daughter's quest for the materna... more This paper suggests a reading of H.D.'s Tribute to Freud as the daughter's quest for the maternal language. This distinctive memoir has commonly been read either through the daughter's Vatersehnsucht, desire for her father, or through the feminist lens of the woman poet confronting the authoritarian Freud. Here I offer the quest of the daughter for the maternal as an obscure dimension of the text, yet one that is crucial in the formation of the feminine voice. It is created through allusions to Goethe's Wilhelm Meisters Lehrjahre (1795) and, most distinctly, to the enigmatic figure of Mignon in that novel and to the maternal absence that formed her distinct character and poetic voice. H.D. offers her translation of the maternal as a language of echoes, curly structures, and spiral-like meandering. The maternal dimension of the feminine voice is presented as an impossible yet inevitable work of translation that embodies a continuous struggle of becoming.
An American Psychiatrist in Vienna, 1935–1937, and His Sigmund Freud by John Dorsey
Reading Freud’s Patients, 2020
מארג - כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה, 2020
מאמר זה מציג אסופה ייחודית של ממוארים שנכתבו על ידי מטופליו של פרויד. אציג שלושה ממוארים מתוך האס... more מאמר זה מציג אסופה ייחודית של ממוארים שנכתבו על ידי מטופליו של פרויד. אציג שלושה ממוארים מתוך האסופה ואתמקד בהיבט מסוים המופיע בהם: התמקדותם בפרידה מהפסיכואנליזה ומפרויד כאנליטיקאי. הנרטיבים של פרידה המוצעים בממוארים מספקים לנו נקודת מבט חדשנית על התהליך האנליטי, ומאירים את תהליך הסיום של האנליזה כתהליך מרכזי ומתמשך, בשונה מפרויד, אשר לא נטה להקדיש לסיומי טיפול תשומת לב רבה. הממואר הראשון נכתב על ידי הפסיכואנליטיקאי אברם קרדינר (Kardiner 1977), השני על ידי סרגיי פנקייב הידוע בכינויו "איש הזאבים" (Gardiner 1971a) והשלישי על ידי המשוררת הילדה דוליטל המכונה ה"ד (H.D. 1974). שלושת הנרטיבים יוצאי דופן אלה מוצגים במאמר הנוכחי כמלאכת תרגום פסיכואנליטית - ספרותית. עבודת התרגום מוצגת כמורכבת משלושה אספקטים: הבניית העבר במסגרת עבודת הזיכרון, פירוש השאריות המודעות של יחסי ההעברה במסגרת עבודת האבל, ופענוח בדיעבד של המסרים האניגמטיים מצדו של פרויד כדמות סמכות. ייצוג כתיבתו של האנליזנט כעבודת תרגום מאיר את הפוטנציאל העשיר הטמון בהכרה בממוארים של מטופלים כאסופה בעלת ערך של "ספרות מינורית", כשם שניסחו זאת דלז וגואטרי, ביחס לספרות הפסיכואנליטית המוכרת.
שיחות - כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה, 2021
המאמר מציע קריאה משווה בתיאור המקרה הקאנוני של פרויד "מתולדותיה של נוירוזת ילדות" ובממואר שנכתב ע... more המאמר מציע קריאה משווה בתיאור המקרה הקאנוני של פרויד "מתולדותיה של נוירוזת ילדות" ובממואר שנכתב על ידי הדמות העומדת במרכז תיאור המקרה, סרגיי פנקייב, הידוע בשם איש הזאבים. הקריאה המוצעת מתמקדת במארג המשמעויות המורכב האצור בפעולת הרמת המסך. הסימפטום הנוירוטי של המסך אל מול עיניו של המטופל פורש על ידי פרויד כשחזור של לידתו בתוך "כיפת המזל" (Glückshaube), המילה הגרמנית לשליה או שק מי השפיר עמו הוא יצא לעולם. המסך מוצג כאובייקט אמביוולנטי עבור פרויד ופנקייב שנמשכים לרעיון האמת האבסולוטית שלכאורה נמצאת מאחורי המסך אך בה בעת לא מפסיקים להטיל בה ספק. עבור פרויד, הפסיכואנליזה מציגה את תהליך הסרת המסך אך המטופל שלו נותר עבורו לאורך השנים חידה לא מפוענחת. בכרך שהוקדש לזהותו כאיש הזאבים, יצר פנקייב טקסט אוטוביוגרפי שנמנע בכוונה מלספר את סיפורו של המטופל, בעוד סיפור זה נותר מאחורי מסך. הפרדוקס המגולם בהרמת המסך נדון בהקשר לחשיבתו של ולטר בנימין בדבר האמת או היופי כסוד הדבר בכיסויו.
International Journal of Psychoanalysis, 2021
This paper presents H. D.'s dialogue with Freud on the theme of time and timelessness. Freud pres... more This paper presents H. D.'s dialogue with Freud on the theme of time and timelessness. Freud presented a conception of time that varied in accordance with the various levels of consciousness. But while linear time is presented in Freud’s writing as an essential part of development and mourning, timelessness has not been fully developed as such. A discussion of Freud’s conception of time is followed by a reading of H. D.’s memoir Tribute to Freud (1974). H. D. offers a series of reminiscences of different periods in her life, with an emphasis on her analysis and on Freud. The reading of the memoir presents an intense and stimulating narrative of the encounter with Freud at the time of analysis and in après-coup. This translation revolves around timelessness as a path into a realm of imagination and fantasy, not sufficiently acknowledged by Freud as such, yet crucial to H. D.’s quest for an innovative poetic voice. The significance and elusiveness of timelessness is discussed using ideas from André Green and Walter Benjamin.
The International Journal of Psychoanalysis (Spanish), 2020
Este artículo presenta una colección singular de narraciones sobre separación – singular, pues la... more Este artículo presenta una colección singular de narraciones sobre separación – singular, pues la separación aquí es respecto del psicoanálisis y de Freud como analista. Estas narraciones fueron publicadas como parte de los recuerdos sobre Freud escritos por tres de sus pacientes. Sus narraciones sobre la separación nos dan un punto de vista innovador sobre el proceso psicoanalítico, en particular con respecto a la importancia que le otorgan a la fase de terminación del análisis, en un tiempo en el que el propio Freud no le había prestado mucha atención. Los tres textos autobiográficos son las memorias de Abram Kardiner (1977); las memorias de Sergei Pankejeff, conocido como el Hombre de los Lobos (Gardiner, 1971a); y “El Tributo a Freud”, de la poeta H.D. (1974). Se discuten aquí estas tres distinguidas narraciones como trabajos de traducción, como lo entendieron Walter Benjamin (1968 [1955]), Paul Ricoeur (2006 [2004]) y Jean Laplanche (1999 [1992]). Expresan traducción bajo tres aspectos: la reconstrucción del pasado (el trabajo de recuerdo), la interpretación de los residuos conscientes de la transferencia (el trabajo del duelo) y, como acción diferida, el desciframiento de los mensajes enigmáticos recibidos de Freud como figura paterna. Esta representación del escrito del analizado sugiere que la separación del análisis es un trabajo interminable de traducción dentro del proceso interminable del desciframiento del inconsciente.
Journal of American Psychoanalytic Association, 2019
This paper centers on Sergei Pankejeff, the protagonist of Freud’s “From the History of Infantile... more This paper centers on Sergei Pankejeff, the protagonist of Freud’s “From the History of Infantile Neurosis” (1918), known as the Wolf Man, as presented in the literature that was written about and by him. Approximately five decades after Freud’s case study appeared, Pankejeff was invited to write a memoir of his life and of his experience as analysand (Gardiner, 1971a). This paper offers a comparative reading of the canonical case study and the analysand’s memoir, a reading that centers on the complex matrix of meanings embodied in the act of lifting the veil. The neurotic symptom of the veil in front of the analysand’s eyes is interpreted by Freud as a repetition of his birth in a Glückshaube (the German word for "caul," literally a "lucky hood"). For Freud, psychoanalysis represents the process of lifting the veil, a rebirth of the psyche that accompanies the return of the repressed. The analysand’s memoir, written by the elderly Pankejeff, is understood as a re-translation of Freud’s text, raising questions about psychoanalysis and truth. The Wolf Man’s intention of claiming authorial subjectivity in the face of feeling dispossessed by Freud’s text is understood within the context of what was in fact an interminable analysis.
המוסך מוסף לספרות, 2019
"הצורך של הבן לכבד את האב מושך אותו אחורה, לופת ומייסר, אך גם קושר אותו לשורשיו, שורשים שהם למעשה... more "הצורך של הבן לכבד את האב מושך אותו אחורה, לופת ומייסר, אך גם קושר אותו לשורשיו, שורשים שהם למעשה ביתו האמיתי." ענת צור מהלאל כותבת על השבר והקינה בכתביו של פרויד במלאת 80 שנה לפטירתו
Psychoanalytic Review , 2018
This paper offers a reading of the memoir written by the psychoanalyst Abram Kardiner, telling th... more This paper offers a reading of the memoir written by the psychoanalyst Abram Kardiner, telling the story of his analytic encounter with Freud in the early nineteen twenties. The memoir describes the author’s dependence on caretakers, parents, and psychoanalysts, as well as painful separations that are understood in relation to the author’s deprived childhood. These old memories were revived in analysis and then reactivated in its abrupt termination. In retrospect, it can be seen that the patient’s work of memory and mourning is tied in ambiguous ways to Freud’s mourning over his daughter Sophie at the time. I use ideas on writing and translation by Derrida, Ricoeur, and Laplanche to suggest a comparative reading of the texts written by the analyst and the patient. This reading will serve as an opportunity to understand the essence of autobiographical writing not only as a reconstruction of the past but also as a new translation, with an emphasis on the experience of loss.
Uploads
Papers by Anat Tzur Mahalel
בדבר היזכרות והיסטוריה. מחשבת החלום של פרויד, הבנויה מדימויים חזותיים
של )Denkbild( לצד הדימוי הדיאלקטי ומחשבת הדימוי ,)visuelles Bild(
בנימין, מוצגים כמקיימים ביניהם זיקה דיאלקטית רבת פנים. שני המושגים
מתייחסים לשרידי חשיבה רגרסיבית המובעים באמצעות המושג הגרמני
שאפשר לתרגמו לדימוי או פיגורה. הדימוי החזותי והדימוי הדיאלקטי ,Bild
מוצגים כחיוניים ליצירת תודעה היסטורית, שכן הם מציבים זיקה דיאלקטית
בין התנסות עבר דחוסה, החורגת מגבולות המילה והייצוג, וההתמרה הבלתי
נמנעת של אותה התנסות לרובד המילולי־סימבולי. בהגותם המאוחרת של
פרויד ובנימין מופיעים דימויים חזותיים של דמויות מקוננות: המלך המורי
האחרון אצל פרויד ומלאך ההיסטוריה אצל בנימין. הקריאה בדימויים אלה
מתקיימת בהקשר ההיסטורי־תרבותי של הוגים אירופיים מרכזיים ממוצא
יהודי שפעלו בעת עליית המשטר הנאצי באירופה. דימויים רבי עוצמה
אלה ושפת הקינה המובעת באמצעותם נותנים ביטוי לייאוש ובה בעת גם
להתנגדות לאסון המתקרב. איכותם הפיגורטיבית ממקמת אותם על סף
הייצוג והשפה ומדגימה את כוחו של הדימוי החזותי לייצג את הבלתי מיוצג
ולאחוז בעקבות זיכרון חבויים של אירועים טראומתיים.